תנ"ך על הפרק - הושע י - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

הושע י

510 / 929
היום

הפרק

גֶּ֤פֶן בּוֹקֵק֙ יִשְׂרָאֵ֔ל פְּרִ֖י יְשַׁוֶּה־לּ֑וֹ כְּרֹ֣ב לְפִרְי֗וֹ הִרְבָּה֙ לַֽמִּזְבְּח֔וֹת כְּט֣וֹב לְאַרְצ֔וֹ הֵיטִ֖יבוּ מַצֵּבֽוֹת׃חָלַ֥ק לִבָּ֖ם עַתָּ֣ה יֶאְשָׁ֑מוּ ה֚וּא יַעֲרֹ֣ף מִזְבְּחוֹתָ֔ם יְשֹׁדֵ֖ד מַצֵּבוֹתָֽם׃כִּ֤י עַתָּה֙ יֹֽאמְר֔וּ אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ לָ֑נוּ כִּ֣י לֹ֤א יָרֵ֙אנוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה וְהַמֶּ֖לֶךְ מַה־יַּֽעֲשֶׂה־לָּֽנוּ׃דִּבְּר֣וּ דְבָרִ֔ים אָל֥וֹת שָׁ֖וְא כָּרֹ֣ת בְּרִ֑ית וּפָרַ֤ח כָּרֹאשׁ֙ מִשְׁפָּ֔ט עַ֖ל תַּלְמֵ֥י שָׂדָֽי׃לְעֶגְלוֹת֙ בֵּ֣ית אָ֔וֶן יָג֖וּרוּ שְׁכַ֣ן שֹֽׁמְר֑וֹן כִּי־אָבַ֨ל עָלָ֜יו עַמּ֗וֹ וּכְמָרָיו֙ עָלָ֣יו יָגִ֔ילוּ עַל־כְּבוֹד֖וֹ כִּֽי־גָלָ֥ה מִמֶּֽנּוּ׃גַּם־אוֹתוֹ֙ לְאַשּׁ֣וּר יוּבָ֔ל מִנְחָ֖ה לְמֶ֣לֶךְ יָרֵ֑ב בָּשְׁנָה֙ אֶפְרַ֣יִם יִקָּ֔ח וְיֵב֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל מֵעֲצָתֽוֹ׃נִדְמֶ֥ה שֹׁמְר֖וֹן מַלְכָּ֑הּ כְּקֶ֖צֶף עַל־פְּנֵי־מָֽיִם׃וְנִשְׁמְד֞וּ בָּמ֣וֹת אָ֗וֶן חַטַּאת֙ יִשְׂרָאֵ֔ל ק֣וֹץ וְדַרְדַּ֔ר יַעֲלֶ֖ה עַל־מִזְבְּחוֹתָ֑ם וְאָמְר֤וּ לֶֽהָרִים֙ כַּסּ֔וּנוּ וְלַגְּבָע֖וֹת נִפְל֥וּ עָלֵֽינוּ׃מִימֵי֙ הַגִּבְעָ֔ה חָטָ֖אתָ יִשְׂרָאֵ֑ל שָׁ֣ם עָמָ֔דוּ לֹֽא־תַשִּׂיגֵ֧ם בַּגִּבְעָ֛ה מִלְחָמָ֖ה עַל־בְּנֵ֥י עַֽלְוָֽה׃בְּאַוָּתִ֖י וְאֶסֳּרֵ֑ם וְאֻסְּפ֤וּ עֲלֵיהֶם֙ עַמִּ֔ים בְּאָסְרָ֖ם לִשְׁתֵּ֥יעינתםעוֹנֹתָֽם׃וְאֶפְרַ֜יִם עֶגְלָ֤ה מְלֻמָּדָה֙ אֹהַ֣בְתִּי לָד֔וּשׁ וַאֲנִ֣י עָבַ֔רְתִּי עַל־ט֖וּב צַוָּארָ֑הּ אַרְכִּ֤יב אֶפְרַ֙יִם֙ יַחֲר֣וֹשׁ יְהוּדָ֔ה יְשַׂדֶּד־ל֖וֹ יַעֲקֹֽב׃זִרְע֨וּ לָכֶ֤ם לִצְדָקָה֙ קִצְר֣וּ לְפִי־חֶ֔סֶד נִ֥ירוּ לָכֶ֖ם נִ֑יר וְעֵת֙ לִדְר֣וֹשׁ אֶת־יְהוָ֔ה עַד־יָב֕וֹא וְיֹרֶ֥ה צֶ֖דֶק לָכֶֽם׃חֲרַשְׁתֶּם־רֶ֛שַׁע עַוְלָ֥תָה קְצַרְתֶּ֖ם אֲכַלְתֶּ֣ם פְּרִי־כָ֑חַשׁ כִּֽי־בָטַ֥חְתָּ בְדַרְכְּךָ֖ בְּרֹ֥ב גִּבּוֹרֶֽיךָ׃וְקָ֣אם שָׁאוֹן֮ בְּעַמֶּךָ֒ וְכָל־מִבְצָרֶ֣יךָ יוּשַּׁ֔ד כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל בְּי֣וֹם מִלְחָמָ֑ה אֵ֥ם עַל־בָּנִ֖ים רֻטָּֽשָׁה׃כָּ֗כָה עָשָׂ֤ה לָכֶם֙ בֵּֽית־אֵ֔ל מִפְּנֵ֖י רָעַ֣ת רָֽעַתְכֶ֑ם בַּשַּׁ֕חַר נִדְמֹ֥ה נִדְמָ֖ה מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

חלק לבם עתה יאשמו. אפשר לומר שעיקר הכל הוא אחדות. ואם יש לאדם תורה ומצות ויש לו שנאה עם חבירו לא עשה כלום דעיקר התורה הוא השלום ואם יש שנאת חנם לשוא צרף צורף כי האחדות הוא עיקר הכל ואפש' זה רמז חלק לבם אם יש שנאת חנם וחלק לבם. עתה היא תשובה כמשז"ל כלומר אם יש שנאת חנם עתה אפי' תעשו תשובה כמו שרוצה לרמוז עתה למצות תשובה כמו שאמרו רז"ל בתיבת עתה עם כל זה כיון שיש שנאת חנם יאשמו דהאחדות הוא עיקר הכל: זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד וכו'. אפשר לומר במ"ש הטור י"ד סי' רמ"ז דשרי לנסות במצות הצדקה כדכתיב ובחנוני נא בזאת. ומרן שם בבית יוסף כתב דמהש"ס פ"ק דתעניות משמע דדוקא במעשר מותר לנסות ע"ש ולדעת הטור אפשר לומר זרעו לכם כלומר להנאתכם שתתברכו דבהא מותר לנסות וקצרו לפי חסד דהקב"ה יברך אתכם כפי החסד שאתם עושים. נירו לכם ניר להוציא מחשבות רעות מלבבכם דלא תנסון את ה' אלהיכם דוקא בזה התיר הכתוב לנסות. ועת לדרוש את ה' יאיר עיניכם במצותיו. א"נ אפשר במ"ש רז"ל דהקב"ה זורע המצות והפירות אוכל בעה"ז וכתב הרב מהר"י דוד ז"ל דע"פ הדין אינו צריך ליתן הפירות והביא הוכחות לזה ע"פ הדין. אמנם מתורת חסד הוא ברחמיו נותן הפירות לבעלי המצות. ואפשר זה רמז זרעו לכם לצדקה דהצדקה הקב"ה זורעה אך דעו וקצרו הפירות לפי חסד דמן הדין אין צריך ליתן הפירות והוא חסד ה': נירו לכם ניר. כשם שהחורש מכוין להוציא עשבים רעים כי הם מריעים בזרע השדה. כן תסירו המדות הרעות ונפסדות שהן מפסידות הזרע הטוב: ועת לדרוש את ה'. בתורתו הקדושה לדעת הטוב והישר ולא ימנע טוב להולכים בתמים עד יבא ויורה צדק לכם שיתן בלבכם לכוין האמת. ואפשר עד יבא ויורה צדק לכם רמז לביאת המשיח דכתיב ומלאה הארץ דעה את ה' ונזכה לשמוע תורה מפיו ב"ב:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך